הצבת גבולות מתקשרת להורים רבים כחלק ממערך החינוך המשמעת הנדרשת בגידול ילדים. אולם, זהו רק היבט אחד של גבולות. גבולות הם , בראש ובראשונה, התשתית הפנימית שבלעדיהם לא תיתכן בריאות נפשית.
גבולות מהווים החזקה (holding)- החזקה מתחילה עוד בראשית החיים עם הטיפול הראשוני של האם בתינוקה האוספת אותו בזרועותיה . החזקה זו מעניקה לילד את המעטפת הראשונית החושית-רגשית, היוצרת בתוך נפשו את ניצני גבולות האגו שיעזרו לו בהמשך חייו להחזיק עצמו במצבי קושי ותסכול מבלי לחוש שהוא מתפרק. במהלך ההתפתחות, כל החזקה של ההורה את ילדו כמו למשל, הורה שמחבק את ילדו ואומר לו בשעת מצוקה 'אני איתך וב"ה דברים יסתדרו'- ממשיכה לבסס את גבולות הפנימיים של הנפש.
גבולות מעניקות תחושת בטחון- בטחון עצמי, בטחון בעולם ובמבוגרים שבסביבתם. ילד המנסה לפרוץ גבולות הוא לא רק מנסה את סבלנותו של המבוגר האחראי אלא מוודא שיש גבול לעצמו, יש גבול לדחפיו שלו, יש גבול למאוויו. ושהשמיים הם לא תמיד הגבול אלא הרבה קרוב. ילד שמרגיש שאין גבול בעולם, מרגיש פרוץ מבפנים, מרגיש מבועת, ומפוחד. הוא עלול לחוות את מערכת הביטחון הפנימית והחיצונית בקריסה. במצב כזה נוצר מעגל חסר גבולות- כשילד חווה שאין גבולות בעולמו, הוא משתולל מרוב אימה, והשתוללות זו מטילה אימה על ההורה המבועת שאינו יודע מה לעשות, ומחזיר את החווית החוסר שליטה לילד וחוזר חלילה.
במצבים בהם הילד בודק את קיומם של גבולות, חשוב שנציב בפניו תחושת מגן ושומר. אם על ידי הולדינג (החזקה) , אם על ידי מילות חוזק ובטחון, ואם על ידי עצירת מעשהו בצורה תקיפה ולא חלילה תוקפנית.
גבולות מווסתות רגשות – ילד בהיותו ילד, אינו תמיד מווסת רגשית. במצבים בהם אין גבולות הילד עלול להיות מוצף בחוויות רגשיות, תחושות ודחפים.
גבולות מפתחות את ההבחנה בין מציאות לדמיון- מציאות לעולם מתסכלת. אין אדם מת וחצי תאוותו בידו אמרו חז"ל . ילדים מטבעם אינם רוצים להכיר במציאות . הגבולות יוצרים את ההבחנה בין מציאות לדמיון, בין עולם הפנימי הפנטזיוני לבין עולם המציאות.
גבולות יוצרות בנפרדות – אחד הדברים הקשים לשאת היא ההכרה שהשני הוא לא כמוני , שהוא שונה בדעותיו, העדפותיו , ברצונותיו ובשאיפותיו. אנו מנסים באופן לא מודע להכחיש ולבטל את הנפרדות הזו. אותו חיץ המפריד ביני לבין האחר, הינו קריטי לבריאות נפשית כי בכך הוא מגדיר לא רק את האחר אלא בראש ובראשונה את הזהות העצמית האישית הנפרדת והמובחנת מהשני. כשהורה, למשל, אינו מרשה לילדו להשתמש במשחק של חברו ללא קבלת רשות. הילד אינו רק מתחנך למידות טובות, אלא בהגבלה זו הוא מכיר ברצונות שלו, וברצונות האחרים הנוגדים לו של חבירו.
גבולות מאפשרות איחוד והתחברות – במקום שיש גבולות אדם מרגיש מרחב בטוח להתחבר ולהתאחד מבלי לאבד מעצמיותו, ומבלי לאבד את השני.
כיצד מציבים גבולות?
בבואינו להעניק לילדינו גבולות צריכים אנו לבחון עצמינו האם אנו עושים זאת מתוך החרדה לאיבוד שליטה, מתוך הצורך לשלוט ולהראות מי בעל הכוח, מי פה בעל הסמכות או ממקום שבוחן ומתבונן בצורך האמיתי של הילד ושלנו כהורים וכמשפחה, ליצור מסגרת בטוחה לילד.
לכן, ה'לא' המוכר, הפסקני, הנשלף ללא הרבה מחשבה אמור להיות אחוז קטן מהמקרים. למשל, כשילד רץ לכביש.
אני מציעה לנקוט בשתי צורות נוספות לדרכים שהצעתי למעלה:
האחת: הסקה טבעית- ילד שלמשל לא מוכן לאסוף את הקלפים שאיתם שיחק למרות בקשתכם , אני מציעה לומר לו 'חבל, אם אני אצטרך לאסוף לא תוכל לשחק איתם בפעם הבאה שתרצה'. או למשל, ילד שרוצה שהוריו יקנו לו דברים מסוימים מעבר לתקציב, יצטרך לבחור מבין הדברים שנכנסים לתקציב.
השניה: השהייה- השהייה לצורך חשיבה. למשל, ילדה שחוזרת מבית הספר מספרת בהתלהבות על חוג יצירה שנפתח בביה"ס . לאחר שהאם שמעה בסבלנות וכיבדה את רצונה של הילדה יכולה להגיד 'אצטרך לחשוב על זה ואודיע לך בעוד מספר ימים' או 'אני רוצה לשוחח עם אבא'. השהייה זו הינה חשובה היות והיא יוצרת בתוך הילד את מנגנון השהייה המאפשר לו לחשוב, להמתין, לווסת עצמו. כמובן, שההורה יצטרך להיות אחראי ולחזור לילד עם תשובה .
כל המוצע לעיל, צריך להיבחן כל מקרה לגופו ובהתאם לטבעו של הילד, לגילו וכד'